28 בפברואר 2012

דולצ'ה וגבאנה במחווה לריהוט של סבתא שלכם

הורידו את הוילונות של סבתא מהקירות וגזרו את הגובלנים! דולצ'ה וגבאנה מצאו מה לעשות איתם באחת התצוגות הכי מהממות שיצאו תחת שבוע האופנה הזה. 

נראה שעידן השפל הכלכלי וצמצום העלויות בבגדים ירדו מן הפרק: התצוגה היתה עשירה בבגדים יקרים, אבנים כבדות, עבודות יד רקומות וחרוזים שזורים בעבודת יד קפדנית להפליא. 

לחצו על התמונה לצפייה בפרטים הקטנים


דומיניקו דולצ'ה וסטפאנו גבאנה, המעצביים הראשיים של דולצ'ה וגבאנה, בית האופנה שהוקם ב-1982, קרצו קלות לעידן הבארוק והויקטוריאני בשימוש בצבעים והדפסים מן הציורים הקלאסיים, ובו זמנית פזלו לכיוון שנות העשרים עם החרוזים ששזורים בבגדים ומבהירים לכולם בדיוק כמה עלו הבגדים שלנו, והשילוב המופלא הזה מביא את הנוף שכולנו מכירים מהבית של סבתא: הגובלן הרקום שתלוי על הקיר, המפה העדינה הסרוגה בצבע קרם והבדים העדינים ששזורים בחרוזים במלאכת מחשבת.

אי אפשר היה לפספס את כוונת המשורר: הדוגמניות יצאו מתוך מסגרת גדולה וזהובה עם פיתוחים מפורטים שנראתה כאילו נתלשה מתוך אגף הציורים הבארוקיים מסיציליה, מעליהן השתלשלו נברשות גדולות וכבדות מעוטרות בפרחים ואבני חן, וברקע נשמעת מנגינת השיר 'O sole mio של לוציאנו פווארוטי (לשמיעה) והשיר Funiculì Funiculà (לשמיעה).


Dolce & Gabbana, Autom\Fall RTW 2013, Milan fashion week











כל התמונות מאתר ווג

27 בפברואר 2012

סוף עונת התפוזים

סביר להניח שכל מי שמחזיק בפרופיל בפייסבוק מכיר את העמוד שמכחיש את קיומה של פתח תקווה, העיר הזו שאף אחד לא באמת יודע איפה היא ומה יש לעשות בה.

אי שם בחטיבה ראש העיר אסף את כל השכבה באולם הספורט ושאל אותנו מה חסר לנו, כצעירי פתח תקווה. היה שם מישהו שישב ורשם הכל בעט על דף... מעניין מה קרה עם הדף הזה.
בדיעבד אני יכולה לספר שזה היה שיעור מצויין בפוליטיקה בשבילי - איך לעשות ספין פוליטי, להשתמש בילדים בתור מביעי הדעות, איך להבטיח המון הבטחות ובעיקר איך למסמס את כל ההבטחות האלה שנה אחרי שנה...

אין לאן לצאת בערבי שישי כי הדתיים עדיין שולטים ביד רמה בעיר.
ביום שישי בצהריים יש פה אזעקה של כניסת שבת ורכב שמסתובב עם שירי שבת.
הרחובות של פתח תקווה הישנה עדיין מלוכלכים.
עדיין ממררים לאתיופים את החיים ולא נותנים לילדים ללמוד ביחד.


אבל פתח תקווה זו עדיין העיר שלי. 
בגיל שבע אמא היתה לוקחת אותי לקטוף חובזות מהשדות שהיום נרמסו תחת הבולדוזרים ועליהם נבנו שכונות עצומות חדשות.
בגיל שתים עשרה הלכתי לטייל לבד בפרדסים שהיו צמודים לשבט של הצופים.
בגיל שש עשרה הבנתי שהאנשים בעיר הזו מחוברים למציאות הרבה יותר מהאלה שחיים בתל אביב, עיר האורות, העיר שאליה הגעתי למפגשי פורומים, העיר שאלה נוסעים כדי לטעום את חו"ל.

שמלת פיטר פן: זו שפינטזתי עליה לפני כמה חודשים, mlLY
נעליים: קליגולה 


מתחת לבית שלי יש עצי תפוזים, ואנשים פשוט אוהבים אתם. התפוזים היחידים שעוד נשארו על העץ הם אלה שבצמרת ואף אחד עוד לא הצליח להגיע אליהם.  

26 בפברואר 2012

פותחים את השבוע עם בלוג מומלץ: נדיה אבולסון

הבלוג המומלץ לשבוע הזה הוא בלוג אופנה וסטייל אישי שלי אישית גרם לפעור את פי מול המסך ולבהות.

הנוף הבלוגרי מלא במאות אם לא אלפי בלוגים שעוסקים באופנה שמלאים בבנות שנראות כולן אותו הדבר, מתלבשות אותו הדבר וקצת קשה לזכור מה הסגנון של כל אחת מהן. בניהן חיות פנינות קטנות, בנות שמתעדות את הסטייל האישי שלהן באמת ובתמים ולא מנסות "להראות כמו". 


לא יכולתי שלא לצייר אותה


נדיה אבולסון, בלוגרית אופנה, דוגמנית אופנה מלאה, אספנית בגדי וינטג (שאת רובם היא לובשת ומצטלמת בהם, ומוכרת באטסי שלה) ומעצבת היא עוד אחת מהבלוגריות שאי אפשר לשכוח. מעניין לה את הישבן מה שאתם חושבים על הישבן והירכיים שלה והיא כאן כדי להגיד לכם מה יפה וטוב, ולא כאן כדי לשמוע מה אתם חושבים.


23 בפברואר 2012

ביקורת גלוסיבוקס פברואר

על גלוסיבוקס:
לפני חודש וחצי מספר בלוגריות הוזמנו להשקת הגלוסיבוקס, שירות חדש של מוצרים בהפתעה בקופסה חודשית, ואחרי שקראתי קצת על המוצר אצלן החלטתי שכדאי לנסות. כמישהי ששונאת להכנס לפארמים ולקנות איפור או מוצרי טיפוח זה נראה לי רעיון מצויין - לנסות מוצרים חדשים שאני לא מכירה או לא יודעת מה הם עושים בלי שמוכרת תזנק עלי ותנדנד לי שאקנה.

על המחיר:
המחיר נראה משתלם יחסית, 60 ש"ח לקופסה שמכילה בסביבות חמישה מוצרים, כולל המשלוח לתיבת הדואר.
שלושה ימים לפני שליחת החבילה גלוסיבוקס הודיעו על שינוי בצורת שליחת החבילות ומעבר לשירות שליחים עד הבית. לי זה לא ממש אכפת עד שגיליתי שהם מוסיפים למחיר עוד 15 ש"ח ודורשים 75 ש"ח לקופסה אחת - שזה כבר לא מחיר שהייתי מוכנה לשלם על חבילה כזו. 

על המשלוח:
ביום שלישי בשבע בבוקר מישהו דפק לי על הדלת. יצאתי מהמיטה בבהלה כדי לגלות ששליח עומד מחוץ לדלת עם חבילה. בלי תיאום, בשעה שלא מקובל להעיר בה אנשים. אני מרחמת על השליח האומלל הזה, הוא גם חזה בי בפיג'מה, לא מסורקת ועוד לא צחצחתי שיניים וגם נהמתי עליו שלא מקובל להגיע לאנשים הביתה בלי לתאם איתם מראש.

על הקופסה:
איזה כיף!!! נראה שבגלוסיבוקס חשבו הרבה על האריזה של המוצר שלהם. הקופסה הגיעה באריזת קרטון עבה ובתוכה קופסת קרטון נוספת שהכילה את כל המוצרים.


האריזה כשפותחים אותה. שמעתי על דיווחים של ריח נהדר כשפותחים את הקופסה, סלחו לי אבל אני מצוננת ולא הרחתי כלום.


אז מה בקופסה?


דוגמית לקרם פנים עשיר של אהבה.
ההבטחה: הקלה מידית של היובש בעור הפנים ושיפור המראה מיד בתום השימוש
בתכלס: קודם כל מדובר במסיכת פנים ולא בקרם פנים, כלומר יש למרוח אותה ולהשאיר מספר דקות ואפילו כל הלילה. 
הריח שלה נעים והיא מרגישה נעים על העור, לא הרגשתי איזושהי הקלה מידית היסטרית אבל בתכלס קמתי עם פנים נעימים ולא יבשים בבוקר. מבחינתי עשה את העבודה.
אם לקנות שוב: מדובר במוצר שמבחינתי הוא ווג'ראס, כזה שצריך להשקיע בו כמה דקות מעבר לשגרת הטיפוח היומית ואני לא מתה על זה ובדרך כלל שוכחת לעשות את זה. כך שכנראה שלא.


צללית של לייף.
ההבטחה: איזשהו קשקוש על רכה ונעימה למריחה
בתכלס: בתור מתעבת פארמים מקצועית, לעולם לא הייתי מנסה את הצללית הזו. דבר ראשון: היא של לייף וקשה לי לסמוך על חברות שמייצרות גרביונים, פלסטרים, לקים וצלליות שיצליחו בכל מה שהן מייצרות.
דבר שני: זה מנצנץ נורא! והצבע נראה לי מוזר. בפועל כשמרחתי אותו על היד הצבע הזה נראה מקסים. 
אם לקנות שוב: בהתחשב בעובדה שזו צללית שמתאימה רק לאירועים ולא ליום יום, לא.



ליפסטיק של לוריאל פריז.
ההבטחה: מחזק את הגוון הטבעי של השפתיים
בתכלס: האריזה מקסימה (שחורה), כשפתחתי נבהלתי מכמה שזה שקוף וכתום. בפועל זה פשוט ליפגלוס מאוד עדין ואני לא ראיתי שום חיזוק גוון טבעי של השפתיים. מה שכן, הוא לא דביק ולא מציק.
אם לקנות שוב: אם אני רוצה גלוס אני אקנה גלוס.



דוגמית מסיכה לשיער של וולה.
ההבטחה: מעצים ומדגיש את הברק והזוהר של השיער.
בתכלס: באו לי בטוב עם מסיכה לשיער, שלי בדיוק נגמרה. השיער שלי לא נראה זוהר יותר ולא מבריק יותר והוא גם לא עושה קפה. מה שכן, קל הרבה יותר לסרק אותו והוא רך ונעים.
אם לקנות שוב: לא! קופסה בגודל מלא עולה 110 ש"ח שזה מחיר מופרך לכל הדעות למסיכת שיער.


דוגמית בושם לגבר "קוקוריקו", ז'אן פול גוטייה.
ההבטחה: מעורר חושניות וחגיגת חושים סוערת.
בתכלס: אני בטוחה שהיו מספר בחורות ללא חבר שקיבלו מוצר לגבר והיו נבוכות מאוד כשהבינו שאין להן למי לתת אותו.
החבר שלי ניסה אותו ובמילים שלו "אני מריח כמו סוכן מכירות". אני נאלצת להסכים.
אם לקנות שוב: לא! מתוק מדי וסליזי מדי לטעמי.




שמן מקלחת של סבון.
ההבטחה: מותיר את העור רך ונעים ללא תחושת שומניות.
בתכלס: זה לא שמן, זה סבון. הוא גם מריח כמו שירותים של משרדי הייטק. מעולם אל הרגשתי תחושת שומניות אחרי מקלחת, וגם לא אחרי הסבון הזה...
אם לקנות שוב: 66 ש"ח לחצי ליטר של סבון למקלחת? כנראה שלא.


מסקנה סופית:
ציפיתי למוצרים קצת יותר מעניינים שלא בטוח שהייתי נתקלת בהם בסופר פארם ובטח שלא לחברות שלא נחשבות "מעולות" בטיפוח ואיפור כמו לייף וסבון. את חבילת מרץ אני אקבל, ובהנחה שהמוצרים עדיין יהיו באותה רמה כנראה שאת אפריל כבר אבטל - כדי לנסות מוצרים אני יכולה לבקש מהמוכרת דוגמיות, הן בדרך כלל שמחות לתת.

22 בפברואר 2012

שבוע האופנה בלונדון - הדפסים על המסלול

שבוע האופנה בלונדון נחשב למעניין ביותר משבועות האופנה פשוט כי הוא מתמקד בנטו אופנה שאפשר גם ללבוש ופחות בבגדים שנראים כמו יצירת אמנות (לדוגמא: אלכסנדר מקווין, יליד אנגליה הציג את העבודות האקסטרווגנטיות בפריז). גם העונה הבגדים היו נגישים וברורים, וההשקעה נעשתה בעיקר בסוגי הבדים שנבחרו לגזרות: הדפסים, דוגמאות תפורות, עבודות יד רקומות וחרוזים.

הבגדים שהוצגו השבוע התחלקו לשתי קטגוריות: המשעמיים, אבל ממש משעממים (מעילים, מעילים, ועוד מעילים משמימים) והבגדים שניכר שנעשתה עבודה טובה בתכנון של ההדפסים והרעיון הכללי שמאחורי הקולקציה.

רוקרית קז'ואלית
דנס לה וי (Dans La Vie)

ידועים בהדפסים הנהדרים שלהם
איסה לונדון (Issa London)

פריטים מתוחכמים שלא צריך להוסיף להם אקססוריז בזהב עמוק
ג'ספר קונרן (Jasper Conran)

הדפסים קרים לחורף
קינדר אגוג'יני (Kinder Aggugini)

בדים של חורף שעושים חשק לטייל בבוקר חורפי ושמשי
מרגרט האוול (Margaret Howell)

(לצפייה בפרטי הבגדים לחצו על התמונה)
קלאסיות קרירה לחורף מבדים כבדים, שמלות בעבודת יד של חרוזים כבדים ויקרים
מריוס שוב (Marios Schwab)
לתצוגה המלאה

מוסקינו צ'יפ&שיק (Cheap & Chic)

ניקול פרחי (Nicole Farhi)

(לצפייה בפרטי הבגדים לחצו על התמונה)
ניסיתי להמנע מלהביא בגדים שכוללים פרווה כיוון שאני לא תומכת בקונספט, אבל לא יכולתי להתאפק: השיק חורף רוסי הזה נהדר
טמפרלי לונדון (Temperley London)

20 בפברואר 2012

סיפתח מוצלח לשבוע האופנה בלונדון

חורף בהיר, רך ונעים מצפה לנו לפי תחזית האופנה של לונדון! התצוגות הפותחות היו מלאות בבדים נעימים כמו צמר רך וסריגי כותנה, בניגוד לעור והצמר העבה של שאנל שמקובלים בעונות החורף ועשו לי נעים בעיקר בלב. האם נראה את הרכות הנעימה הזו בחנויות בשנה הבאה?

אם הייתי צריכה לבחור את הטרנד המועדף עלי עכשיו, הוא בהחלט יהיה ההדפסים העצומים שמרכיבים את הבגדים. המוטיב החוזר הזה של הדפסים שהם חצי תמונות וחצי מיש-מש פוטושופי לא ברור ומלא דמיון פשוט קונה אותי. הרעיון של שימוש בהדפס גדול כמגדיר צורה בבגד מתוחכם במיוחד, מי צריך גזרה מסובכת כשיש לך הדפס גדול שאומר הכל?

בורה אסקו (Bora Aksu)

קורי נילסן (Corrie Nielsen)

פלדר פלדר (Felder Felder)

ז'אן פייר ברגנזה (Jean Pierre Braganza)

פ.פ.ק (PPQ)

כל זאת ועוד בפוסט סיכום שבוע האופנה בלונדון הבא :)

19 בפברואר 2012

אאוטפיט לחורף קר

חורף... הגיע הזמן להוציא את המעיל והכובע!
מבחינתי שלא יגמר החורף לעולם, אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על החום של יולי ועל איך אני אסבול כשרק יתחיל להתחמם...

מה גם שרק בחורף אפשר לישון בכפיות בלי למות מחום, ורק בחורף אפשר לשכנע את השמנתולה לבוא להתכרבל איתי מתחת לשמיכה כשמתעורר הצורך לחבק משהו רך ושעיר...





כובע צמר שאמא סרגה לי
מעיל מ-ASOS
טייץ משקר כלשהו
ומגפיים מגזית

18 בפברואר 2012

שבוע האופנה בניו יורק: המצטיינים (חלק שני)

אז מה עוד קורה בשבוע האופנה בניו יורק?

שנות העשרים חוזרות בוורסיה מעודכנת לשנות האלפיים בצורה שובת לב. בד הקטיפה חוזר לשמלות, גזרת המותן הנמוכה (או יותר נכון - הדגשת האגן ולא המותן) והרבה עבודת יד של חרוזים, תחרה עדינה ופרטים קטנים שעושים את הבגד למשהו מיוחד ויקר (סתם לדוגמא, שמלה של מרצ'סה, שמלה של בדג'לי מישקה). 

נראה שהחורף הזה הולך להמשיך את קו הצבעוניות שראינו בעונות הקודמות ולא להכנע לשחור-סגול-כחול המסורתיים, לקו הרוקיסטי ולניטים והתחרה. האם ייתכן שהעולם כבר שכח את המצב הכלכלי העגום, ומוכן לשלם שוב על בגדים במחירים גבוהים כל כך?

 מימין לשמאל:
ראלף לורן (Ralph Lauren), מרצ'סה (Marchesa), פילוסופי (Philosophy di Alberta)
לורן סקוט (L'Wren Scott), מארק ג'ייקובס (Marc Jacobs), נורמה קמאלי (Norma Kamali)
אוסקר דה לה רנטה (Oscar De la Renta), ג'רמי סקוט (Jeremy Scott) וראלף לורן שוב, כי הקולקציה מהממת

מימין לשמאל:
נעים קאן (Naeem Khan), מילי ביי מישל (Milly by Michelle), רודרטה (Rodarte)
בדג'לי מישקה (Badgley Mischka), הבלונדס (The Blonds) וארווי לז'ר (Herve Leger)

ועכשיו ללונדון!

16 בפברואר 2012

שבוע האופנה בניו יורק: המצטיינים (חלק ראשון)

שבוע האופנה לחורף 2012/2013 החל בשבוע שעבר בניו יורק (ועדיין לא הסתיים - מדובר בתשעה ימים רצופים של תצוגות), ומסתבר שהוא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.

שבוע האופנה בניו יורק ידוע בתור שבוע האופנה הכי משעמם ביקום, חסר כל מעוף ותעוזה ומגיעים לשם בעיקר המעצבים ההמוניים. איכשהו יצאו כמה פנינות בעונה הזו, והחלטתי לאסוף את כל הדגמים שהייתי שמחה אם היו באורח פלא מצטרפים למתלים בארון שלי.

מסקנה נוספת:
לא כל הנוצץ זהב. במילים אחרות, לא כל מעצב עם שם מפוצץ מעצב בגדים מעניינים. לא פעם הפציצו דווקא המעצבים הפחות מוכרים ברשימה


 מימין לשמאל:
דו.ריי (Doo.Ri), כריסטיאן סיריאנו (Christian Siriano), בטסי ג'ונסון (Betsey Johnson)
קרלוס מיאלה (Carlos Miele), ג'ני פקהאם (Jenny Packham), ת'ום בראון (Thom Browne)

מימין לשמאל:
פרין (Preen), ג'יולטה (Giulietta), ו.פ.ל. (VPL)
דרק לאם (Derek Lam), ארווי לז'ר (Herve Leger), פראבל ג'רנג' (Prabal Gurung)

14 בפברואר 2012

חדש אצלי במדף הספרים



אז מה חדש במדף שלי?


ערימת מגזינים כבדה ומכובדת באדיבות איה כורם שמסרה את אוסף המגזינים שלה ובאדיבות חברה שלי שהתנדבה לקפוץ אליה ולקחת הכל. איה וסווטי, אתן מהממות!
מדובר אגב רק בחצי מהמגזינים, יש גבול למה שיכולתי לסחוב בעצמי וגם חברות אחרות נהנו מהשלל.



שכרון עיצובים - אמנות האופנה בישראל / נורית בת יער, שהוא גם הפריט הראשון שזכיתי בו בהגרלה אינטרנטית אי פעם!
ההגרלה התקיימה בבלוג Dreed Tea, וזו הזדמנות טובה לשלוח את כולכם לשם כדי לראות איך נראית אופנה ישראלית מבחוץ. הבלוג נכתב ע"י דיאנה ריד, מיכל הלפרין ונויה גולוד, ישראליות שדואגות ליחצן את האופנה הישראלית במיטבה.

לגבי הספר עצמו - אני חושבת שזו הוכחה כתובה לזה שהאופנה הישראלית... מכוערת. או לפחות היתה כך. הספר מחולק למוטיבים באופנה (כגון רקמה, הדפסים, חומרים...) ואיך הם משקפים את האופנה הישראלית התקופתית. מעניין לקרוא, אך התמונות פשוט מביכות. 
עם זאת הייתי חייבת לשתף צילום מדהים מהספר של גלית גוטמן בבגדים של תלמידי שנקר.


Weirdo Noir - Gothic Dark Lowbrow Art, ספר אמנות בכריכה רכה שמאגד אמני פופ ארט וגותיקה מודרנית, שזה הסגנון האהוב עלי באמנות. הספר היה סוג של התפשרות כי מה שבאמת רציתי לקנות היה ספרים של האמנים האהובים עלי (סיזר ריי, מארק ריידן, מריון פק וכו') שעלו 100$ לספר מינימום.

הספר מאגר מספר לא מועט של אמנים שהכרתי ולא הכרתי עם ראיון אישי וסיפור חיים של כל אחד מהם וציורים בולטים ומייצגים של כל אחד מהם. 
הספר ערוך נהדר, הכתיבה מקסימה והציורים... וואו. הנה צילומים של ציורים לדוגמא.



עכשיו רק צריך לקנות עוד מדפים, או משהו.