30 באוגוסט 2012

בגדים ללא מכונת תפירה: המהפכה של יצחק אבקסיס

לתערוכת הבוגרים של בצלאל לא יצא לי להגיע השנה, אבל אני מאוד שמחה שבצלאל החכימו ובנו אתר בוגרים יתר נוח וקריא שקל לדפדף בו בניגוד לשנים קודמות.
עם השיטוטים נתקלתי בקולקציית גמר של יצחק אבקסיס שאין לי דרך טובה יותר לתאר את זה מ"היא העיפה לי את הפוני".

הקולקציה, "ללא תפר - הגוף כמחבר" (the non seam form - body as joint) מקשרת את נקודת המבט של אבקסיס על העתיד: מינימלי, פשטני, מחוכם.
תפיסת השטח הפיזי והחיתוכים השטוחים וההרכבה שלה לתוך תלת מימד מטורפת לחלוטין בפשטות ובמורכבות שלה ביחד

מתוך תיאור הקולקציה בקטלוג הבוגרים:
"פרטי  הלבוש  מתקיימים  תוך  יצירת  מערכת  יחסים  סימביוטית  בינם  לבין הגוף  באמצעיים  חומריים  וצורניים,  המתייחסים  לשדה  האופנה  במקביל להתפתחויות ומגמות טכנולוגיות בשדות מקבילים. הסדרה בכללותה עשויה ללא שימוש בתפרים אלא בטכניקה של חיתוכי לייזר."








יצרתי קשר עם יצחק, והוא סיפר לי על הפרוייקט ועל הרעיון שעמד מאחוריו.
המחשבה על עולם האופנה ש"נתקע" מאחור ניטעה בו עוד בשנה ב' של הלימודים, כשהבין שתחום עיצוב האופנה לא תואם את ההתקדמות הטכנולוגית הסביבתית שלנו. במאות הקודמות ההתקדמות הטכנולוגית התקדמה במקביל בכל תחומי החיים, והם השפיעו אחד על השני והיו דומים יחסית.
כדי להבין את ההשפעה של תחומי העיצוב אחד על השני, אפשר לקחת לדוגמא את המאה ה-18: כשאנחנו חושבים על התקופה הזו יש לנו תמונה כלשהי בראש של קו ברור של "עיצוב": הכרכרות והבגדים ונוצות הכתיבה נראים מהמאה ה-18. לעומת זאת, האייפון, הגרפיקה שהתקדמה לטכנולוגיה ממוחשבת והתעשייה הטכנולוגית התקדמו בעוד תעשיית האופנה עדיין מייצרת את הבגדים לפי אותו קונספט של מכונת תפירה - מכשיר שקיים כבר מאות שנים ולא התפתח משמעותית.

כדי להבין את הרעיון, אני ממליצה לצפות בסרטון ההסבר.
הבגדים עשויים מניאופרן בעובי 2 מ"מ.




מן הסתם צריך להבין שמדובר כאן בתפיסת קונספט של ייצור בגדים, ולאו דווקא במוצר מוגמר ובבגדים שנועדו ללבישה ליום יום.
הפרוייקט הזה כל כך עניין אותי שמזה מספר שבועות אני מראה אותו לאנשים במשרד, והתגובות מאוד מעניינות: הדיונים התחילו בהסכמה על תהליך טכנולוגי ש"נתקע", אבל גם ציינו את העובדה שהגוף שלנו, בניגוד להרבה גורמים אחרים שהשתנו במאות האחרונות (כמו האקלים), לא השתנה. הבגדים עדיין צריכים לקיים מטרה מסויימת לגוף. מצד שני, התפיסה שלנו כחברה לגבי הגוף שלנו משתנה מדי מאה ובעשורים האחרונים בתכיפות גדולה אפילו יותר. ייתכן שבעוד כמה עשורים בגדים כאלה לא יראו לנו כאלה מוזרים - העין תתרגל לתפיסת הגוף כמו שהבגדים "מגדירים" אותם, ולנו יהיה קל יותר. זה לא שכדור הארץ מתקרר בזמן האחרון :)

פרוייקט הסיום יוצג בתערוכה ניידת באירופה החל מאוקטובר.
ליצירת קשר עם יצחק אבקסיס.



פוסט זה משתתף במיזם
בקרו בעמוד הפייסבוק של "בלוגריות למען אופנה ישראלית"

28 באוגוסט 2012

אוסף שלישי - שבוע אופנה בYes דוקו

יום שלישי הוא אוסף שלישי, ולאוסף של היום אספתי כמה שעות טלוויזיה איכותיות שפשוט אסור לפספס. קצת באיחור גיליתי שהשבוע Yes דוקו (ערוץ 8 בממיר) מריצים שבוע שלם של סדרות וסרטי דוקו שעוקבים אחרי עולם האופנה.
אל תטעו ותחשבו שמדובר ב"אופנה" נטו: מדובר בכמה סרטי דוקו איכותיים שמתארים את עולם היופי, הזוהר והתרבות שאנחנו חיים בו בעשרות שנים האחרונות ואיך האופנה משתלבת בתוכו. השבוע ישודרו סרטים חדשים, זוכי פרסים ובכורות על עולם האופנה.

האופנה לכשעצמה היא ברת חלוף. הבגדים נעלמים ונשכחים ומעצבים עולים ויורדים מגדולתם אבל בתי האופנה עם השמות הגדולים נשארים לנצח. הכוכבים הגדולים חרוטים בזכרון שלנו. אתמול ישבתי לראות את "ברט שטרן: מד מן המקורי", סרט דוקו שמתאר את חייו של צלם אופנה שלא שמעתי עליו מעולם אבל עומד מאחורי הצילומים המהפכניים בעשרות השנים האחרונות, כולל סדרת הצילומים האחרונה של מרילין מונרו.
הצפייה באדם שהחיים הובילו אותו להיות צלם בעל שם עולמי, אבל גם עשה את כל הטעויות האפשריות בדרך וחפר לעצמו את הקבר היתה מדהימה ומפחידה בו זמנית. מצד אחד מרגיע לחשוב שאנשים יכולים להגיע להצלחה גם בלי דרך סלולה. מצד שני, אי אפשר לחיות בלי דרך סלולה לנצח. אתה פשוט יורד מהפסים.

ההבנה שעולם האופנה משפיע בצורה כל כך רחבה על התרבות שלנו, ושאני רואה מדי יום סמלים ותופעות שיש להן השפעה עמוקה בעולם התרבות והאופנה (כמו תספורת חמשת הנקודות של וידאל ששון שהובילה מהפכה) הובילה אותי למסקנה שאני חייבת לבלות יותר זמן בצפייה בסרטים דוקומנטריים על ההיסטוריה של עולם האופנה והאנשים המרכזיים שעמדו בעולם הזה בשנים האחרונות. 

בחרתי מספר סרטים שבחלקם כבר הספקתי לצפות בהזדמנויות קודמות ובחלקם אצפה השבוע בפעם הראשונה, שמתארים את עולם האופנה והתרבות בעשרות שנים האחרונות, ומומלצים בהחלט:

1) טוויגי – דוגמנית העל הראשונה - Twiggy – The Face of 66'
בכורה: רביעי, 29.8, 22:00



תקופת שנות ה-60 בלונדון זכתה לכינוי Swinging London"". תקופה זו התאפיינה ביצירה צעירה ומשוחררת בתחומי המוזיקה, האופנה והתרבות ובמתירנות מינית. הדור הבריטי הצעיר, שנולד בתקופת מלחה"ע ה-2 וחווה על בשרו איך בריטניה הופכת מאימפריה לעוד מדינה אירופאית ואיך המסגרות המעמדיות בתוכה הולכות ומתרופפות, הפך לדור יצירתי, מהפכני, שמנסה להגדיר את עצמו מחדש. 
במרכזה של המהפכה התרבותית הזו עמדה אריסטוקרטיה חדשה וצבעונית, שתודלקה ע"י שערי מגזינים ומצעדי פזמונים. הפנים שהיו מזוהות יותר מכל עם המהפכה הזו היו פניה של טוויגי. 
היא הייתה הדוגמנית המפורסמת ביותר שידע העולם עד אז, ונחשבת לדוגמנית העל הראשונה. קראו לה "הפנים של 66'", ולמרות שעד מהרה הפכה לסמל של Swinging London, איכשהו היא נשארה אותה נערה מהבית שממול, כזו שכל העולם יכול להזדהות איתה. 
טוויגי בכבודה ובעצמה מובילה אותנו בסרט למחוזות התקופה. עם שפע של קטעי ארכיון, תמונות סטילס ופסקול משובץ בשלל להיטי התקופה, היא מספרת את סיפורה בארבע השנים שבין 66' ו-70', שהוא גם סיפורו ששינה כל מה שידענו על אופנה, מוסיקה, צרכנות ויצירתיות. 
עוד משתתפים: המעצבות ויואן ווסטווד ומארי קואנט, הרוקיסט ריי דייויס מלהקת ה"קינקס", מעצב השיער וידאל ששון, הצלם מלווין סוקולסקי, הזמר פיט דוהרטי (שעלה לכותרות בעקבות היחסים הגועשים שלו עם קייט מוס), והצלמת מארי מק'רטני (הבת של פול).

בימוי: פיליפ פריסטלי (52 דק', צרפת, 2012)

2) וויואן ווסטווד: עשה זאת בעצמך - Do it Yourself
בכורה: שישי, 31.8, 21:10



לויויאן ווסטווד, אחת המעצבות הגדולות של זמננו, יש נפש של מהפכנית: ללא הרף היא מחרבת אופנה רק בכדי להמציא אותה מחדש. 
המעצבת הקונטרוברסלית, ממציאת אופנת הפאנק, נחשפת לראשונה לפני המצלמות. 
בבסיס הסרט - הסלוגנים שליוו את היוזמות היצירתיות שלה, החל מ-1971. הסלוגנים ההלו הם בעצם זעקה כנגד הקונפורמיסטיות. 
בימוי: לטמיה סטלריד (צרפת, 2010)

3) וידאל ששון: הסרט - Vidal Sassoon: The Movie
רביעי, 29.8, 23:00. גם ב-VOD.



פסטיבל טרייבקה 2010
איך אדם אחד הצליח לשנות את העולם, כשבידיו רק זוג מספריים? 
גם 40 שנה אחרי תחילת המהפכה, שיצר מעצב השיער וידאל ששון, עדיין היא ניכרת בעולם האופנה ובחיי היומיום של כולנו. 
הסרט שלפנינו מביא לראשונה מבט אינטימי על חייו של מעצב התספורות שנפטר לאחרונה - מתקופת ילדותו בבית יתומים יהודי, דרך תקופת שירותו הצבאי בצה"ל והלחימה במלחמת העצמאות, תחילת עבודתו כספר ועד המהפכה האולטימטיבית שיצר באופן שבו עיצב תספורות (עם גזירת זוויות וצורות גאומטריות יוצאות דופן של השיער) - מהפכה שממשיכה לתת את אותותיה עד היום. 
הסרט צולם במשך תקופה של שלוש שנים ומביא אקסס יוצא דופן אל אורח חייו של ששון, ראיונות עם הצוות שלו, בני משפחה, עיתונאים והיסטוריונים.
בימוי: קרייג טפר (ארה"ב, 2010)


4) קייט מוס: איך מייצרים אייקון? - Kate! The Making of an Icon
חמישי, 30.8, 23:30. גם ב-VOD.



קייט מוס - מושא הערצה של דור שלם. אף דוגמנית-על אחרת לא קיבלה כ"כ הרבה שערים של מגזינים, הופיעה פעמים רבות כ"כ בכותרות, או משכה גדודים רבים של מעריצים - הן גברים והן נשים. מעצבים של המותגים הכי גדולים נלחמים עליה: ורסאצ'ה, גוצ'י, דיור, קוואלי, שאנל או איב סן-לורן. כל חברה שקייט מוס מייצגת אותה נהנית ממכירות מוגברות. גם אמנים וציירים כמו דמיאן הרסט ולוסיאן פרויד לא יכולים להימלט מכישוף יופייה ועבודותיהם תורמות עוד למעמד האייקוני שלה. 
אז מה בעצם הופך מישהו לאייקון? כיצד אשה כקייט מוס הופכת למושא הערצה שכזה? הסרט, שצולם בניו-יורק, לונדון, פאריס, מילאנו, ציריך וברלין, הוא הדוקו הראשון שמנסה להתחקות אחר מקורות יצירת האייקון הזה. הסרט מביא ראיונות בלעדיים עם ויויאן ווסטווד, עיתונאי האופנה האנגלי הנודע קולין מק'דואל, צלמי האופנה פיטר פינדברג ואלברט ווטסון, ועוד.

26 באוגוסט 2012

חזרה לחיים

היי! חזרתי. אני מתנצלת שנעלמתי לשבוע שלם ולא הודעתי לאן אני נעלמת. בדרך כלל אני מתכננת מראש ותמיד יש פוסטים גם לימים עמוסים, אבל בזמן האחרון מצאתי את עצמי קורסת תחת הקיום של עצמי. 

עכשיו כשאני חוזרת לחיים שלי ולבלוג, חשבתי שיהיה נחמד לכתוב על סוג של אמנות של החזרה לחיים, רקמה על תמונות מודפסות שמפיחה חיים בתמונות הקפואות וממלאות את החסר בקומפוזיציה בצורה שאי אפשר למלא בצילום בלבד.
למען האמת, לא הכרתי את המדיום הזה כשעבדתי על תיק עבודות לפני כמה חודשים, ואחת העבודות שלי היתה חמש תמונות ישנות שהלבשתי מחדש בבגדים רקומים. 

כמה שבועות אחרי שהגשתי את תיק העבודות נתקלתי באותו קונספט (רק הרבה יותר מורכב), ומאז מצאתי עוד כמה עבודות באותו סגנון, והן כל כך מדברות בעד עצמן שלא אוסיף עוד לגביהן.

1) עבודות של Maria Aparicio Puentes.





2) עבודות של Ausra Osipaviciute.
לעבודות נוספות שלה.




3) עבודות של Jose Romussi.
לעבודות נוספות שלו.



4) עבודות של Maurizio Anzeri.
לעבודות נוספות שלו.





מה אתם חושבים על העבודות האלה? 

19 באוגוסט 2012

הפקת אופנה מכושפת - מגזין W

מכת המחץ של מגזיני האופנה נחתה על אנה וינטור וחבריה השנה, כשנרשמה ירידה של 10% במכירות בארה"ב בלבד. התחזית לגליון ספטמבר חגיגי כמו בכל שנה לא היתה אופטימית במיוחד ונראה שאף אחד לא טעה, המגזינים פשוט לא מעניינים במיוחד והם מתחילים לאבד לאט לאט את הכח שלהם.

יוצא דופן היה מגזין W האמריקאי, שהפיק צילומים עם סטיבל מייזל, הצלם הקבוע של ווג איטליה וכל קמפיין של בית אופנה גדול בעולם (בלנסיאגה, פארדה, לנוון, לואי ויטון). זו הפעם הראשונה שהשימוש בפוטושופ נעשה בצורה ברורה מאוד לעין, על מנת להקצין את הסצינה ולא ליפות/להרזות/לרטש את הדוגמניות. 


Spellbound 
by Steven Meisel 
W Magaine, September 2012









האמנות של פוטומניפולציה היא בחיתוליה ולא מקובלת גם שנים רבות אחרי שהפוטושופ נכנס לשימוש יומיומי בחיים שלנו. זו עבודה מורכבת שלוקחת שעות ולפעמים ימים, אבל אם זה מה שיציל את הפקות האופנה הנוראיות שפוקדות את המגזינים לאחרונה, אני כל כך מקווה שזו לא ההפקה האחרונה!

ואם כבר מדברים על תמונות מעובדות, הנה עבודה שלי שעשיתי לפני ארבע שנים:


שיהיה לכן שבוע נפלא וקסום :)

16 באוגוסט 2012

ביקור בסטודיו של לני והשמלה המתנפנפת


הלכנו לפגוש את לני אוזן, מעצבת אופנה צעירה שאני עוקבת אחרי העבודות שלה מאז שכתבתי על פרוייקט הגמר שלה.
מאז הפוסט, לני הספיקה תוך שנה לצמוח ולהוציא שתי קולקציות שלמות תחת מותג האופנה Lenny A Necessary Item שנמכר בכל רחבי הארץ ברשת החנויות רזילי, דרך האינטרנט ובשאר חנויות נבחרות.
הסיבה למסיבה ביום שישי היתה הפתיחה של הסטודיו, שהיתה ההזדמנות לפגוש סוף סוף את לני, שאיתה הייתי בקשר בעקבות הפוסט דאז.


השמלה האהובה עלי עם קולר בילט-אין



לוחות השראה לסטודיו


גם הבגדים של לני מיוצרים בארץ מבדים איכותיים בתפירה קפדנית, כך שיכולנו לסכם את היום הזה כיום של אופנה מקומית מוצלחת במיוחד :).

הסטודיו של לני אוזן: יוסף הנשיא 5, תל אביב. בתיאום מראש 054-2229328.

אז מה לבשתי ביום שישי?
אני בעצם קצת מרמה פה, כי אמנם היתה לי כל הכוונה להצטלם ביום שישי אבל למזג אוויר לא היתה שום כוונה להשאיר אותי לא מיוזעת ואת השיער שלי במקום, כך שלא היה שום סיכוי שאצלם אפילו תמונה אחת. את התמונות צילמנו ביום שני באוניברסיטת תל אביב, כמה דקות לפני שיעור הגרמנית שהחבר ואני הולכים אליו בשבועות האחרונים.

השמלה היא שמלה שחלמתי לתפור המון שנים ובחודש האחרון נתתי לעצמי פוש קטן ורצתי לתפור אותה. מדובר בשמלה פשוטה מאוד שלא מצריכה גזרה או יותר מדי ידע מוקדם בתפירה, השם שלה היא אינפיניטי או קונברטיבל (Infinity \ Convertible dress) וחיפוש קטן בגוגל יגלה לכן שהיא נמכרת בכל מקום אפשרי בשלל גרסאות ובמחירים היסטריים (ראיתי גם ב-200$).

אם אתן מעוניינות לקבל הסברים מפורטים לגבי השמלה ואיך תופרים אותה, הגיבו לפוסט כדי שאדע אם פוסט כזה שווה את ההשקעה :)











שמלה לא שווה כלום אם היא לא מסתובבת!

שמלה: נתפרה על ידי
סנדלים: קליגולה
עגילים: בארוניקא
לק אפור: ג'ייד
תיק: אקססוריז (נקנה לפני 3 שנים לפחות)

14 באוגוסט 2012

פנינות בדיזנגוף: מדוזה ושופרא

ביום שישי נסענו חברתי הטובה ריטה ואני ליום בילוי בתל אביב למטרת ביקורים בכל המקומות שעניינו אותנו לאחרונה.
את היום פתחנו בדיזנגוף 110, בסטודיו של "מדוזה", מותג תיקים שהחנות שלו נמצאת בתוך הסטודיו של המעצבות ממש.

אני חייבת לציין שכששמעתי על מדוזה בהתחלה הייתי מוצפת בהמון מידע מכל מיני מקומות ובלוגים שקראתי ומרוב פעילות הרגשתי קצת אנטי למותג המיוחצן, והזנחתי אותו בתודעה בצד. 
הנ"ל היה רלוונטי עד שריטה ואני ביקרנו בתערוכת תכשיט ישראלי 6 במוזיאון ישראל, ובתוך חנות המזכרות מצאנו תיקים של מדוזה. מסתבר שכל מה שהייתי צריכה זה לגעת בתיקים כדי להבין שאני בעצם קצת סתומה ואני בכלל מאוד אוהבת את הצורה שלהם והקו הנקי והעדין. בעיקר התרשמנו מאיכות החומרים והתפירה ומהעיצוב היחודי שאי אפשר לראות בשום מקום אחר, אבל לזהות מהר מאוד.

הבנתי שאני צריכה חוויה מתקנת ובעיקר לקנות ארנק חדש, אז קבעתי להפגש עם הבנות של מדוזה ולשמוע קצת על תהליך העיצוב והיצור של התיקים ולראות מה קיים בחנות היום.




תיקי גב (משמאל), 620 ש"ח


קודם כל, אי אפשר לפספס את הרצפה של הסטודיו הרגע שנכנסים ואת הקוטרסט לצבעים הבוהקים של התיקים, מעוור לרגע אבל קצת עושה שמח בלב.

הברק שמזנק לעיניים הוא הברק מהפלסטיק, הוא החומר העיקרי בתיקים שמיוצר בתהליך יצור מקומי בהטבעה בחום ב-500 מעלות,  לפי דוגמה מעוצבת מראש. יריעות הפלסטיק והבדים נתפרים אחד לשני על ידי על ידי תופר מקומי כך שלמעשה כל הייצור נעשה בארץ וסטודיו חייב לקבל נקודת זכות גדולה על כך.


תיקי פלורנס מהקולקציה החדשה - אורנמנטיקה
579 ש"ח

כל הקולקציה משלבת בין חומרים חדשים לבדים מסורתיים (לי זה הזכיר מאוד את הודו), בעוד הקולקציה הקלאסית עשויה בעיקר מפלסטיק דמוי עור.


תיקי פליסייה מהקולקציה החדשה, 560 ש"ח


שרשרת OOAK מהקולקציה החדשה, 890 ש"ח


תיקי פמלה מהקולקציה החדשה, 425 ש"ח


קלאצ'ים קשיחים מהקולקציה הקלאסית, להשיג בסטודיו בלבד
250 ש"ח

אז איך מגיעים בעצם לייצור תיקים מפלסטיק? מה הקים את מדוזה?
הסטודיו הוקם על ידי גילי רוזין ועדי זינגפר, שסיימו לימודי עיצוב תכשיטים בשנקר לפני שלוש שנים. בזמן הלימודים גילי עשתה פרוייקט בפלסטיק, וכשסיימה ללמוד המשיכה בתחום ועברה ל-PVC והטבעות וגילתה את הפוטנציאל שלו. משם עדי הצטרפה אל המיזם והסטודיו התפתח.

נשמע ששלוש שנים הן זמן סביר להקמת סטודיו, אבל אחרי קצת חיטוט באינטרנט הבנתי איזה קצב גדילה מטאורי מדוזה עברו - הן הוכרזו כעסק המבטיח של השנה בכל עיתון כלכלי אפשרי, הציגו בתערוכת Bread & Butter (תערוכת אופנה ענקית שמתקיימת בברלין שמציגה את הדברים הלוהטים הבאים) והתיקים נמכרים בחניות ברחבי אירופה.



מיני קלאצ', 320 ש"ח
אחד הפייבוריטים שלי!


תיק גב


זה התיק החדש שריטה קנתה לעצמה (טיפ: כדאי לבקר בסטודיו, המחירים יהיו קצת יותר זולים), ואני אצטרך לחכות שמדוזה יעצבו ארנק עם המון תאים כמו שאני מחפשת :)




פוווווו! זה היה הרבה מידע. אבל אני לא יכולה לשחרר אתכן בלי עוד סיפור על חנות שצמודה למדוזה שאסור בתכלית האיסור לפספס כשמגיעים לצד הזה של דיזנגוף.

חנות הנעליים שופרא בדיזנגוף 108 (לשופרא יש עוד מספר סניפים ברחבי הארץ) וקשה לפספס אותה, יש לה חלון ראווה גדול ומעוצב בצורה יפהפיה. הקונספט העיקרי הוא איסוף נעלי מעצבים מרחבי העולם והארץ כמו Trippen, Vialis, Irregular Choice, Shoola, Tsubo, שומייקר ועוד.

אני קוראת לנעליים האלה נעלי אופי.
יש שתי דרכים לנעול נעלי אופי: הדרך הראשונה היא שיהיה לך אופי מאוד מיוחד, ואת תבחרי נעל מאוד מיוחדת שתלך עם האופי הזו. יש הרבה נעליים מאוד מיוחדות בשופרא שלא ראיתי בשום מקום אחר בארץ.
הדרך השניה היא שאין לך שום אופי ולא משנה מה תנעלי, את תראי כמו אסון אופנה מהלך כי הנעליים פשוט לא יזרמו איתך.  ראי הוזהרת.

החנות מקיימת בימים אלה סייל של 20 עד 50 אחוזי הנחה על הנעליים, שימשך עד אמצע ספטמבר.



הטיפ החשוב יותר מכל הוא החדר האחורי של החנות: חדר העודפים!
הנעליים מסודרות על הקירות לפי מידות ונמכרות בהנחות רציניות מאוד (בסביבות 200 ש"ח לזוג נעליים). בהתחשב בעובדה שאפילו למידה 41 היה מגוון רחב של עודפים, זו פנינה שאין כדוגמתה.


כמה זוגות נעליים רנדומליים מהחנות:


מימין לשמאל - כל המחירים הם לאחר מבצע:

סנדל כחול של Tsubo ב-591 ש"ח
סנדל צבעוני של Irregular Choice ב-381 ש"ח
נעל-סנדל של Shoola ב-420 ש"ח
סנדל אפור-סלמון של Esska - ב-406 ש"ח
סנדל של שומייקר ב-552 ש"ח
סנדל בז' של Atelier der Sapato - ב- 516 ש"ח



לאן המשכנו משם ומה לבשתי באותו יום שישי? בפוסט הבא!