29 בינואר 2013

פוסט מלא חסד (הצצה חטופה לסטודנטית ב"חופשה")

בתחילת השבוע הגעתי לשנקר כדי להגיש עבודה מסכמת לקורס כלשהו, ויצא לי להכנס לשיא ההמולה והבלאגן של הימים שלפני ההגשות הענקיות של הקורסים החשובים של השנים המתקדמות יותר, כל הקורסים של בגדי ערב, בגדים מחוייטים בגדי ילדים.

הגעתי בשלוות נפש לתוך הבניין ותוך חמש דקות נמלאתי פאניקה ובהלה רק בגלל התזזיתיות, הבהלה והבלבול של שאר הסטודנטים שרצו עם סיכות בידיים, בדים חצי גזורים, חוטים משתרכים על הרצפה וניירות מרשרשים לכל עבר במסדרונות בדרך למדידות על הדוגמניות. ההיסטריה הכללית שאנשים אזרו לטובת הימים האחרונים שלפני ההגשה הגדולה נראית מבחוץ כמו מופע ליצים, אבל לרגע נזכרתי שרק שבוע לפני עשיתי שני לילות לבנים רק בשביל חצאית אחת, והבחירה להפסיד שני לילות שינה ועוד כמה שעות שינה נוספות לטובת הגשות סוף סמסטר נראתה לי לגיטימית לחלוטין.

פתאום תהיתי לעצמי, על מה לעזאזל אנחנו מתחרפנים כל כך? זה בסך הכל בגד. אנחנו לא מייצרים פצצת אטום. לא המצאנו תרופה לסרטן. זה רק עוד בגד. 
אבל לבן אדם שהבגדים הם כל עולמו, למה שלא יתייחס אליהם באותה חשיבות כמו שמדען מתייחס לאיזו המצאה חדשה? מה עושה את ההגשמה הפיזית של הדמיון שלי שלי פחותה מעוד איזה ניסוי מדעי?




יצא לי לשנות פאזות מהר מאוד, בחופשת הסמסטר הזו. חזרתי לעבוד במשרה שעזבתי לתקופת החופשה, ותוך רגע הפכתי מסטודנטית פוחזת שסוחבת שקיות ענק באוטובוסים לעוד עובדת הייטק רגילה.

בהפקת האופנה האחרונה של ווג ברזיל, שבתרגום חופשי נקראית "מלאת חסד", מתייחסים בהקשר אחרי לנקודות הנ"ל שהעסיקו אותי השבוע.
לפעמים הבגדים הם לא המרכז. האנשים שמסביב הם מה שבונה אותם, הבניינים העצומים, הדת, המנהגים - לפעמים המשמעות של הבגדים היא אפסית לעומת מה שמסביבם.
בצורה מפתיעה, על הסטיילינג של ההפקה אחראית אנה דל רוסו, אותה אשה שאני נהנית מאוד לקרוא לה גזר מצומק ורקוב עם סטייל אישי דוחה להפליא, שכנראה יודע להתעדן בהפקות מסוג אלה.

לפעמים צריך לקחת צעד אחורה, ולהודות על מה שהצלחת להשיג. אני עדיין בשוק שאני לומדת את מה שתמיד חלמתי ללמוד, ואני מופתעת שהעבודה פשוט חיכתה שאחזור אליה לחופשת הסמסטר. הדברים האלה לא מובנים מאליהם.


Cheia De Graça
ווג ברזיל, פברואר 2013
צלם: Giampaolo Sgura
דוגמנית: Izabel Goulart
סטיילינג: Anna Dello Russo













שבוע טוב :)

14 בינואר 2013

יום הולדת, חגיגה נחמדת!

הייייייייייייי! אני חיה!
טוב, לא באמת. הגיעה תקופת ההגשות וכל מה שחשבתי לגבי תפיסת הזמן שלי או היכולות הקוגניטיביות שלי התברר כשגיאה (מסתבר שאני תופרת אחלה בשתיים לפנות בוקר על קיבה מלאה מיץ מנגו).

בנתיים, רציתי לספר שבשבוע שעבר חגגתי יום הולדת 24 ובקושי הספקתי לחגוג, yet alone להתלבש כמו בן אדם או לצלם את עצמי כשכבר כן טרחתי ללבוש משהו שלא היה הראשון בערימת הבגדים מהארון.
מה שעוד קרה בזמן האחרון, הוא ממש מחר, יום שלישי - הבלוג חוגג שנתיים שלמות לחייו האינטרנטיים! לא יכולתי לפספס את המאורע בלי פוסט לציון החגיגות. אפילו אם אין לי כרגע קשר לעולם החיצון, לחדשות אופנה כדי לכתוב עליהן כאן.
החלטתי לסכם את מיטב השנתיים האחרונות בבלוג!

מה שעוד רציתי לציין, זה התנצלות והבהרה: הבלוג כמו כל בלוג אופנה מתחיל חיפש את דרכיו בשלל שבילים בעולם הבלוגיספירה. אחרי שנתיים, אני יכולה להכריז שהדרך שלי פחות או יותר ברורה: לכתוב על מה שמעניין אותי באמת, וזהו.

ההחלטה שלי לצמצם את היקף הפעילות שלי עם חברות יח"צ כמעט לאפס, ולעשות שיתופי פעולה מעניינים בלבד שיעניינו אותי באמת ואולי יעניינו גם אתכן (כי לקרוא על הקולקציה האחרונה של חברה ישראלית כלשהו באלף בלוגים אחרים - אתן יכולות לקרוא בכל בלוג אחר), עלתה לי במחיר כבד של כמעט החרמה מול חברות היח"צ.
כשאני פונה מיוזמנתי לגבי ענין מסויים (אתן יכולות לנחש שלא כדי לקבל מוצרים, לא בזה הבלוג עוסק. יותר לכיוון כרטיסים לתצוגות אופנה מסויימות) היח"צניות כמעט תמיד מתעלמות ממני, עושות את עצמן כאילו הן לא מכירות אותי - אבל ממשיכות לשלוח דואר זבל שלא קשור לנושא הבלוג.

את המחיר הזה אני משלמת, כי המחיר של הכבוד העצמי ואיבוד האופי, ודרדור הבלוג לכמעט זנות וריצה לכל אירוע פלוץ ולא פלוץ שאין לי רווח וגם לא לקוראים ממנו, היה יקר לי יותר. כנראה שלא תקראו בבלוג הזה הרבה פוסטים רבים וראשונים מכל אירוע נחשק כמו כל "בלוגרית מקובלת". אבל אם כן יופיע כאן פוסט ביוזמת יח"צ, היו בטוחות שלא רצתי לאירוע ההשקה כדי שצלם פפראצי יצלם אותי ולקבל שובר קנייה לחנות הספציפית אלא מתוך עניין אמיתי באירוע (לדוגמא, שבוע האופנה) או במותג. אני מתנצלת אם מישהי הבינה מאחד הפוסטים שהמניעים שלי אחרים.

ולחמשת הפוסטים שמייצגים את הבלוג נאמנה ועניינו את הקוראים במיוחד בשנתיים האחרונות:

הפוסט הכי נקרא בתולדות הבלוג, מופיע המון בחיפושים ומביא אחלה של קוראים גם תגובות מרתקות :)


2) הקעקוע הראשון שלי
אין ספק שאתם אנשים אוהבים לראות דם וסבל.


3) גרמניה בשחור לבן
אהבתם מאוד את השמלה המנוקדת, אבל אני רק רוצה להמליץ לבקר בכל סדרת הפוסטים מגרמניה כדי לראות תמונות מהפסטיבל עצמו, מה לבשנו שם ועל מה מדובר בעצם כשאומרים "פסטיבל גותי"


4) קולקציית הבגדים והקעקועים של ז'אן פול גוטייה
זה לא קעקוע, זה גרביון:

5) דיוקן עצמי, ותובנות לגביו
הפוסט עם התגובות הכי מקסימות בתולדות הבלוג!


שבוע טוב שיהיה!